מחשבות על הקדשות

בתוך עולם של ספרים, שבו כל ספר מודפס באלפי עותקים, מה עושה ספר מיוחד? האם זה היחס שלנו למילה הכתובה? הכריכה? המסע שהספר עושה איתנו? או אולי השחיקה של הכריכה עם הזמן.. בעיני זאת ההקדשה הכתובה, כולנו קנינו מתנה ספרים ורובנו ישבנו לחשוב על ההקדשה המושלמת שתצליח לחבר בין הספר לקורא, יש כאלה שרושמים ברכה קצרה ועניינית ויש שמשקעים זמן ומחשבה, אצלי עניין ההקדשה חשוב לא פחות מהספר ומתוך פחד וכבוד למילה הכתובה, הדף הלבן הראשון, או במילה המקצועית, הפורזץ, תמיד מרגיש מאיים, הרי המילים שאניח שם ישארו לנצח ותמיד יהיו חלק בלתי נפרד מהספר ויותר מזה לא ניתן לטעות כי אין דרך חזרה, אז לכל הקדשה תמיד נלווה ערימת דפי טיוטה לנסיונות אין סופיים, כמה מאתגר להוסיף מילים לספר שמישהו אחר כתב ולנסות להיות לא פחות חשוב או יצירתי.

אז למה אני, שמכין מחברות, מדבר על הקדשות ? אז מי שמכיר אותיו את תהליך היצירה, יודע שמגוון גדול של ספרים מוצא את עצמו בסטודיו, ספרים ממקומות שונים שעברו ספריות שונות וידים רבות, ובין הספרים האלו יש כאלה שניתנו כמתנה אישית, ספרים אלו מזהים מיד לפי ההקדשה הרשומה, כמה מרגש לפתוח ספר ישן ולרגע קצר ואינטימי לראות לחוות חלק קטן מאוד מההיסטוריה שלו, לדעת שהספר הזה ניתן באהבה והיה שותף לחיים של מישהו.

אז את הדפים עם ההקדשות אני שומר, מרגיש שצריך להעניק להם כבוד, שצריך לשמר את הרגע הזה בזמן, לדעת שגם שהספר נזרק הדף שאתם כתבתם שמור בקופסה כמו אוצר,

מצרף כמה צילומים של הקדשות שונות מספרים שונים וזמנים שונים, מסע בזמן של מילה כתובה ואינטימית, רגע קצר שאני מקווה שישרוד לנצח בעולם הדיגטלי.